קראטה
קראטה משמעו "יד ריקה",הכוונה:ידיים נקיות מכוונת זדון,ללא כוונה תחילה.
קראטה,כמו שמוכר לנו היום,התחיל לפני אלפיים שנה בהודו. הקראטה פותח ע"י דארומה,נזיר בודהיסטי,כשיטה רוחנית פנימית,ככלי להגנה עצמית ודרך לשמירה על הכוח הפיזי. דארומה לבדו צעד לאורך הרי ההימליה,מהודו עד למקדש שאולין בצפון סין,כדי להפיץ את אמונתו הדתית. בעודו מלמד במקדש,הוא שם לב,שרבים מהנזירים לא היו מסוגלים להחזיק מעמד בעומס הפיזי הנדרש במשמעת האימונים. הוא הבין שהוא חייב ללמדם את שיטת הלחימה הפיזית והנפשית אותה פיתח וכך הוא הפך בעצם לסנסאי הראשון בקראטה בעולם... לכן,קראטה התפתח והופץ כחלק מאמונת דת הבודהיסטים ונלמד בהתחלה ע"י נזירים שדבקו באימונים רוחניים דרך משמעת גבוהה ביותר. הקראטה נלמד כדרך לשיפור המשמעת,דרכה יכול אדם לפתח כוח פנימי ומשמעת עצמית,יחד עם הרמוניה בעולמו וכמשמעת פיזית,להגביר את כוח העמידות והיכולת להגן על עצמו. קראטה,אם כך,הופץ בכל סין והפך רבים לשוחריו. בצפון סין התחבורה העיקרית הייתה הליכה,רגליים היו יותר מפותחות וכפות הרגליים היו חזקות ולכן שם טכניקות רגליים היו שימושיות ביותר. לעומת זאת בדרום סין בגלל הנהרות הרבים,חתרו אנשים בסירותיהם כדי להגיע ממקום למקום,הידיים והזרועות שלהם היו מאד חזקות ולכן שם טכניקות הזרועות וכפות הידיים היו שימושיות ביותר. בהדרגה,האומנות הופצה לארצות שכנות,באמצעות סחר ותקשורת. בקוריאה,הכירו באומנות זו בשם טנגסודו או טאקוונדו. בתאילנד כמוי תאי או איגרוף תאילנדי. בסין קונג פו או קמפו(בוקס סיני). ביפן קראטה או יד ריקה (קארה=ריקה,טה=יד)החל באי אוקינאווה,אשר היום היא מדינה או מחוז ביפן. האוקינאווים למדו בהתחלה את אומנות הקראטה או הלחימה ללא נשק דרך מסחר עם סין. באי אוקינאווה היו שלושה כפרים מרכזיים,בכל כפר פיתחו אומנות דומה אבל סגנון או ריו שונה. שלושת הכפרים פיתחו את שיטות: טומארי טה, נאהא טה, ושורי טה. שיטות אילו כונו בשם כללי – היד האוקינאווית (אוקינאווה טה). כל כפר פיתח את המאסטר שלו,אשר התפתח באי ויצר המון אגדות אשר הם חלק מהווי האי. אחד מגדולי המאסטרים הראשונים של אומנות היד האוקינאווית היה שאטן נו יארה. יארה,נולד בכפר שאטן באי אוקינאווה בשנת 1668. בגיל 12 הוא נשלח לסין ללמוד אומנויות לחימה סיניות. הוא התאמן תחת שרביטו של המאסטר וונג-צ'ו-יו. בשנת 1700,הוא חזר לכפרו,שם הוא היה מפורסם כמאסטר של אומנויות הלחימה. מומחיותו בכלי נשק אוקינאווים מסורתיים הפכו לידועים בכל אוקינאווה ולוחמי אומנויות שונות הגיעו מכל קצוות האי אוקינאווה לבחון את כישוריו. יארה,תרם רבות לאומנות האוקינאווה טה,הוא הוכר כמי שהציג את תפיסת ה-קי או הכוח הפנימי באומנות הלחימה. הקאטות שלו,שאטן יארה "סאי" ושאטן יארה "בו" עדיין נלמדות בבתי"ס מסורתיים לקראטה היום. אחד מתלמידיו של יארה - טקאהארה פיישין,היה מאד מפורסם בשם הסנסאי של סאקוגאווה. בגיל 17 בשנת 1770,סאקוגאווה החל להתאמן אצל טקאהארה. מאוחר יותר הוא הגיע לסין,שם התאמן במשך שנים רבות אצל אומן הלחימה קושאנקו. כאשר הוא חזר לאוקינאווה הוא התבקש לפתוח דוג'ו בשם סאקוגאווה קראטה וללמד שם. הוא מפורסם בשל הקאטות קוסוקון-שו וקוסוקון-דאי(ביטוי יפני לקושאנקו). כמו כן הוא מפורסם כמציג הרעיון והמושג דוג'ו באוקינאווה. תלמיד מפורסם של סאקוגאווה היה מטסומורה,אשר למד אצלו כמעט 10 שנים. לאחר מותו של סקוגאווה בשנת 1815 נשלח מאטסומורה ע"י משפחת המלוכה האוקינאווית – "שו" לסין,ללמוד במקדש שאולין היכן שדרומה לימד בהתחלה. הוא נשאר בסין שנים רבות ובחזרתו לאוקינאווה מונה לראש שומרי הראש של המלך שו-קו. הוא יצר את שיטת ה-שורין ריו,שמשמעותה "יער צעיר". הוא נשאר הלוחם היחיד באוקינאווה אשר קיבל את תואר הכבוד "בושי" אשר מקביל לתואר אביר ולכן הוא מוכר כיום בשם "בושי"מטסומורה. במשך חייו הוא הפך לאגדה לתושבי אוקינאווה ומושא להערצה בעיני רבים. למטסומורה היו המון תלמידים מפורסמים,ביניהם אבות השיטות הראשיות או המורים שלהם. אבות ארבעת השיטות הראשיות – שיטוריו,גוג'וריו,שוטוקאן וואדוריו היו תלמידים של מורים שלמדו אצל מטסומורה. חלק מתלמידיו המפורסמים היו: אנקו איטוסו,היגאונה קנאריו,יאבו קנסו,אזאטו פייצ'ין,צ'וטוקו קיאן ומטסומורה נבה. מטסומורה סוקן,המוכר בכינויו "בושי" מטסומורה נפטר בגיל 90 לאחר,שללא ספק,תרם את התרומה הגדולה ביותר לקראטה בן זמנינו...... איטוסו,אנקו (יאסוטסון) 1830-1915 היה מהמפורסמים בחניכיו של מטסומורה. הוא מפורסם כי הציג את הקראטה לבתיה"ס באוקינאווה בשנת 1903. לפני כן,הקראטה נלמד באופן פרטי בבתיהם של המאסטרים ובהרבה מהמקרים בצורה סודית. אולי תרומתו הגדולה של מאסטר איטוסו היה הדגש שלו על "קאטה". הוא האמין כי תלמיד חייב להביא את גופו למצב של שליטה נפשית מלאה לפני שיוכל לעסוק בכל צורה אחרת של אימון. קאטה,הוא האמין,היא הדרך הטובה והנכונה ביותר להגיע לשליטה נפשית שכזו. לפי הבנתו,תנועות הגוף,שליטת הנשימה,שליטה ברוח ובנפש וריכוז מלא,נעשו אפשריים דרך האימונים של הקאטה. איטוסו האמין כי לוחם קראטה אמיתי,יכול לשלוט בתוקפנותו. הוא אמר "קראטה הוא דרך חיים ואמצעי להשגת בטחון עצמי". בשבילו,קראטה היה שיטה של ליטוש האופי ולא דרך להשגת תהילה... כמו כן,הוא מפורסם בפיתוח קאטות צ'נאן,אשר מוכרים לנו כקאטות פינאן(היאן). בכפר "נאהה",היגאונה קנאריו 1853-1915, הפך את השיטה שלו,שיטת נאהה טה,מאד פופולארית. בגיל 17 הוא עבר למחוז פו-צ'יין בסין ללמוד ונשאר שם 28 שנה. לאחר חזרתו מסין,מאסטר היגאונה פתח דוג'ו בנאהה. תלמידו הטוב ביותר היה מיאגי צ'וגון,אשר מאוחר יותר יצר את שיטת הגוג'ו ריו. שיטוריו
מוטובו צוקי 
מאסטר צוקי מוטובו נולד בשנת 1871 בכפר אקהירה במחוז שורי-אוקינאווה.
נולד כבן שלישי למשפחת מוטובו.
משפחת מוטובו היו מומחים באומנות הלחימה האוקינאווית טי=TI,אומנות החביקות וההטלות ורק הבן הבכור למד זאת.
על מנת להתחזק בצורה אחרת נהג מאסטר מוטובו להרים סלעים ולחבוט במקיווארה ולאחר שנים הוא הפך להיות מאד חזק וגדול מימדים.
בצעירותו הוא היה מוכר כעושה צרות...
הוא הפך לחניכו של אנקו איטוסו ובילה זמן רב בחיפוש אחר יריבים לקרבות רחוב ולמד הרבה ממפגשים אלה,אנקו איטוסו שלא אהב את התנהגותו גירש אותו מהדוג'ו שלו.
מוטובו המשיך להזמין לקרבות המון יפנים אבל יזכר במיוחד הניצחון על מתאגרף רוסי גדול מימדים!
התנהגותו האגרסיבית של מוטובו זיכתה אותו בסירוב של רוב המורים ללמדו,אך מורה אחד שדווקא התרשם מרוח הלחימה שלו קיבל אותו,מורה זה היה קוסקו מטסומורה ממחוז טומארי.
מאסטר מוטובו למד ממאסטר מטסומורה קאטות רבות.
הוא המשיך להזמין לקרבות לוחמים אחרים על מנת לשפר את יכולות הקרב שלו.
הוא ביקש ממטסומורה ללמדו טכניקות של קרבות אבל מטסומורה סירב.
באותו זמן מוטובו קיבל הערכה רבה ליכולות הלחימה שלו והוא הוכר כלוחם הטוב ביותר ביפן.
מורים רבים נהגו לייעץ לחניכיהם ללמוד ממנו טכניקות לחימה וקרבות.
הוא התבקש ללמד במס' אוניברסיטאות וזאת הסיבה שהרבה מהמורים בני זמנינו זכו להתאמן תחתיו.
מוטובו לימד את חניכיו בעיקר את קאטות ניפאנצ'ין וזה כלל את סיגנונו שלו עם חביקות והטלות רבות.
בכל מקרה,היה זה יכולת הקרב שלו וגודלו שנתנו את ההשפעה הגדולה לקראטה.
בשנת 1922 עזר מאסטר מוטובו למאסטר פונאקושי ללמד קראטה ביפן.
בשנת 1936 בגיל 65 עזב מוטובו את טוקיו וחזר לאוקינאווה לדבר על מצב הקראטה ביפן,ולבדוק האם מה שהוא מלמד מדויק.
לאחר מכן הוא חזר לטוקיו עד מותו בשנת 1944 ממחלה בקיבה בגיל 73.
מוטובו הא שיטוריו-מילולית משמעותו השיטוריו של מוטובו.
מאסטר מוטובו חי משנת 1871 עד שנת 1944 ולימד מאסטרים ידועים וביניהם:
שושין נגאמין,טאטסו שימבוקו וקוסיי קוניבה מהסאי שין קאי דוג'ו באוסקה.
לאות הערכה למאסטר מוטובו נקרא הדוג'ו של קוניבה מוטובו- הא שיטוריו. קוניבה קאי נקראה כך על שם משפחת קוניבה המפורסמת(קאי =אגודה). קוזו קוניבה "סוקה" ממחיש בשם האגודה את חשיבות השם קוניבה ואת שורשיו. קוזו קוניבה הוא בנו של מאסטר שוגו קוניבה ונכדו של מאסטר קוסיי קוניבה מאוקינאווה. משפ' קוניבה המוכרת כקוקובה כשם הכפר באוקינאווה בו נולד הסבא קוסיי הינם נצר למשפחת המלוכה שו-שי באוקינאווה. קוסיי קוניבה: 
אבי הסאישין קאי,קוסיי קוניבה,הבן הצעיר במשפחת המלוכה האוקינאווית,משפחת שו-שי,נולד בשנת 1900 בכפר קוקובה או מה שנקרא היום כפר נאהה.
כנער צעיר הוא החל את אימוניו באומנות הלחימה קראטה עם מאסטר מוטובו צוקי,חניכו של מטסומורה ממחוז טומארי.
בשנת 1924 הוא עזב את ארץ מולדתו-אוקינאווה ועבר ליפן.
במשך כמה שנים הוא גר ליד טוקיו,בכפר על הר שנקרא פוג'י-יושידה-שי,אחת מהערים הקטנות אשר ממוקמות ליד הר הפוג'י.
בשנת 1940 מאסטר קוסיי עבר לאוסקה שם לימד את אומנות הקראטה דו של מאסטר מוטובו.
בשנת 1943 הקים מאסטר קוסיי את סאישין קאן דוג'ו.
הוא לקח את השם סאי(טהור)ממקדש אשר היה ממוקם בפינת הרחוב בו הוא גר וכן האמין כי לוחם קראטה חייב להיות בעל לב(שין) טהור,ביחד סאי-שין.
במהלך הימים הקשים של מלחמת העולם השניה,הרבה ממורי הקראטה מאוקינאווה עזבו את ארץ מולדתם.
רובם הגיעו לאוסקה וביקרו את ביתו של חברם משכבר הימים קוסיי קוניבה.
בתמורה למקום לישון ולאכול נתנו חלק מהם שיעורי קראטה בדוג'ו של קוסיי סנסאי וכן שיעורים פרטיים לבנו של קוסיי-קושו.
סאישין קאן דוג'ו הפך למקום מפורסם ומקום מפגש לאנשי בודו באוסקה והאימונים היו עם המורים שהקימו את הקראטה בן-זמנינו.
מאסטר קוסיי המשיך ללמד את שיטת מוטובו עד למותו של מאסטר מוטובו בשנת 1944 אז הפך ל"סוקה"(ראש המשפחה) השני של "ריו קיו מוטובו הא קראטה-דו".
מאסטר קוסיי כבן למשפחת המלוכה וצאצא לסמוראי,האמין במסורת אימוני הסמוראים.
הוא לימד את בנו יחידו-קושו קוניבה לפי מסורת הסמוראי האמיתית.
מאסטר קוסיי המשיך ללמוד וללמד עד שחלה בשנת 1956 ולאחר מותו בשנת 1959,בנו הצעיר קושו הפך ל"סוקה" השלישי ב"ריו קיו מוטובו הא קראטה דו".שוגו קוניבה: 
בשנת1935 נולד קושו קוניבה ביאמאנשי ליד הר פוג'י בעיר פוג'י-יושידה-שי.
הוא החל את לימודי הקראטה בגיל 5 בדוג'ו של אביו.
בגיל 8 הוא נשלח ללמוד בדוג'ו של טומויורי ריוסיי מקניו-ריו.
אביו של קושו רצה שהוא יגדל עפ"י הרוח האמיתית של הסמוראי כמו אבותיו וככזה שיהיה בעל ידע בכל אומנויות הלחימה.
עקב כך בגיל 8 החל גם את אימוני הג'ודו שלו בדוג'ו באוסקה.
הוא המשיך את אימוני הג'ודו כעשר שנים עד לדרגת דאן-3.
בשנת 1947 בגיל 12 הוא החל ללמוד אצל מאסטר קנאווה מבוני שיטו-ריו ובמהרה קודם לחגורה שחורה.
בשנת 1950 קיבל דאן-2 ממאסטר מבוני וממאסטר טומויורי ובשנת 1952 דאן-3.
כתלמיד תיכון קושו היה נשיא מועדון הקראטה בבית-סיפרו.
בגיל 17 הוא החל ללמוד באוניברסיטת אוסקה ועד היום ישנו סניף שם של סאי שין-קאי.
בשנת 1955 הוא קודם לדאן-4 ע"י מאסטר טומויורי,באותה שנה הוא קודם לדאן-3 באיידו ודאן-4 בקובודו.
בשנת 1956 הוא חזר לארץ הולדת אביו-אוקינאווה ,שם התאמן עם מאסטר שוג'ין נאגאמין בשיטת שורין-ריו.
בזמן שהותו באוקינאווה הוא למד קובודו עם מאסטר טאיירה שינקן ונאקאיימה קנקו מריואיי-ריו ועם ימג'וצי גונקו את השימוש בטונפה.
בשנת 1957 ספרו של מאסטר קושו "קראטה דו בין ראן"נבחר כרב מכר.
בשנת 1958 הוא קודם לדאן-5 ב"מוטובו-הא קראטה-דו" ודאן-6 בקובודו.
לאחר מות אביו בשנת 1959 הוא נבחר ל"סוקה"(אבי המשפחה)של "מוטובו-הא שיטו-ריו קראטה-דו".
בגיל 24 הוא הפך ל"סוקה" הצעיר ביותר ביפן וקיבל עקב כך את השם "שוגו"-משמעו "לוחם חזק".
בשנת 1962 קיבל דרגת דאן-6 מניפון קראטה דו רנג'ו קאי ובשנת 1966 קיבל מהם דאן-7.
כאחד שקיבל הרבה אותות כבוד במהלך הקריירה שלו,הוא קיבל את הכבוד להופיע באנציקלופדיה היפנית בכתבה בת ארבע עמודים על קראטה וקובודו.
בשנת 1970 הוא נבחר ע"י הזן ניפון קראטה דו רנמאיי(היום- J.K.F) לתת הדגמה באליפות העולם הראשונה בקראטה דו בטוקיו בבודו-קאן.
ושוב בשנת 1972 באליפות העולם השניה בפאריס-צרפת.
בגיל 38 בשנת 1973 הוא קודם לדאן-8 ע"י הרנג'ו קאי.
באותה תקופה הוא העניק שם רשמי לשיטה שפיתח להגנה עצמית ע"י נסיונו בקראטה,ג'ודו,ג'יוג'יטסו ואיקידו בשם"גושין-דו" והכניס אותה למערכת השיעורים של הסאישין קאי.
בנוסף ללימודי הקראטה היה מאסטר שוגו קוניבה מחלוצי אומני הלחימה שהופיעו בסרטי אומנות לחימה ביפן.
בשנת 1984 הוא קודם ע"י הרנג'ו קאי לדאן-9.
בשנה זו הוא קבע את משכנו-הונבו דוג'ו בארה"ב שם חי עד יום מותו בשנת 1992.
לאחר מותו קודם לדאן-10 ע"י ה-J.K.F
היום דרך החיים שלו ממשיכה ע"י בניו קוזו וקוסוקה וכן בכל העולם ע"י מורים-חניכיו לשעבר...קוזו קוניבה: 
נולד בשנת 1960,קוזו קוניבה החל את אימוני הקראטה בשנת 1965 תחת מסאו טאטהישי סנסאי.
הוא זכה בחגורה השחורה בשנת 1969.
הוא סיים בהצלחה בכל התחרויות ביפן בתחילת שנות השבעים באחד מהמקומות הראשונים בקאטה וקרב.
כשהרגיש שהגיע לבגרות פיזית ומנטלית בקראטה-דו,הוא החליט להצטרף לאביו מאסטר שוגו קוניבה בארה"ב בשנת 1986.
הוא המשיך בדרך זו מעל 3שנים ובשנת 1989 זכה במקום הראשון בקאטה באליפות העולם לסאישין קאי בצרפת.
באותה תקופה החל ללמד קראטה בארה"ב וכן להעביר סמינרים יחד עם אביו ברחבי אירופה והמזרח התיכון.
בשנת 1992 לאחר מות אביו הוא מונה למנהל בין-לאומי לאגודת סאישין קאי העולמי.
בשנת 1999 הפך ל"סוקה" השני באומנות הלחימה "קוניבה ריו גושין-דו" אשר פותחה ע"י אביו ז"ל מאסטר שוגו קוניבה.
אומנות זו פותחה לאחר שנים של אימונים ונסיון במס' רב של אומנויות לחימה.
באפריל 1999 הקים קוזו קוניבה את אגודת "ניפון קראטה דו קוניבה קאי",אשר מקדם את אומנות הלחימה האותנטית "מוטובו-הא שיטו-ריו קראטה-דו" ו"קוניבה-ריו גושין-דו".
משפחת קוניבה הם היורשים האמיתיים של "מוטובו-הא שיטו-ריו קראטה-דו",שיטה שפותחה ע"י סבו מאסטר קוסיי קוניבה,אשר הקים את אגודת "סאי-שין-קאי"ואביו מאסטר שוגו קוניבה אשר הקים את"קוניבה-ריו גושין-דו".סמל האגודה קוניבה קאי: 
סמל הקוניבה קאי מכיל 3 עיגולים: העיגול החיצוני של הסמל עצמו,העיגול האמצעי והעיגול האחרון הפנימי. מעגל הוא קו ללא התחלה וללא סוף,אין לו חלקים או זויות,ומסמל שלמות. מאחר ומעגל סוגר מה שבגבולותיו הוא מסמל אחדות. העיגול הבלתי שבור,מסמל אין סופיות,שלמות,נאמנות,כבוד ואחדות. הקאנג'י למעלה הוא ניפון(יפן) קראטה דו,מזכיר לנו את מקורות הקראטה מיפן. העלים בסמל הם של צמח(שיח) הויסטריה(פוג'י נו האנה ביפנית)צמח הגדל למרגלות הר הפוג'י. כמו באגודת קוניבה קאי השורש שולח ענפים לגדול ולהתפתח. שלושת העלים המרכזיים בתחתית הצמח הם הרוח,הגוף והנפש שיתפתחו בהתאם לאימונים. האגרוף שבמרכז מראה לנו שהאגודה שלנו בנויה על כח,הכח של כל אחד שמצטרף יחד לבנות את האגודה במחויבות גדולה וכמובן מסמל את איש הקראטה נעים הליכות מבחוץ אבל חזק מאד מבפנים. הצבע האדום במרכז מסמל את יפן,השמש העולה שוב מזכירה לנו את מקורות הקראטה. המעגלים מזכירים לנו שהאגודה שלנו בנויה על אחדות ושמטרתנו היא שלמות בטכניקה ובעיצוב האופי גם יחד,הדרך הינה אין סופית. וכמובן המילים באנגלית: שיטוריו = השיטה שלנו. מוטובו-הא = השיטה של מוטובו. קוניבה קאי = אגודת משפחת קוניבה. סמל בית הספר בישראל: 
מורכב מעיגול ובסיס. העיגול מכיל בתוכו את המילים שיטוריו קראטה דו בעברית וביפנית. במרכזו האגרוף המייצג את הכוח הפנימי בכל אחד מאיתנו. לאומנות הלחימה שלנו קראטה,מתווספת המילה דו משמע דרך חיים,הדרך בה בחרנו לחיות עפ"י הקודים הברורים של הקראטה. שיטוריו היא כמובן השיטה שלנו. והכתב היפני מזכיר לנו כי הקראטה הגיע מיפן וכי אנו מקושרים ליפן ישירות. הבסיס מורכב מהמילים דייוי ברנשטיין שיהאן(מורה בכיר)על מנת להזכיר לנו את היסודות שלנו ואת המסורת הארוכה אותה אנו ממשיכים. הצבע האדום שוב מקשר אותנו עם המקורות שלנו-יפן(דגל יפן-השמש העולה). העיגול מסמל אחדות וזאת בהחלט אחת מהמטרות של האגודה,להיות קשורים זה בזה, מאוחדים כמשפחה אחת גדולה וחזקה. הסמל נועד לתת המשכיות לקראטה דו של דייוי ברנשטיין שיהאן ז"ל.
|
השיטה נקראה כך עי" "קנאווה מבוני" שלמד תחת שני המאסטרים "אנקו איטוסו" ו"קנאריו היגאונה".
נולד בשנת 1893,מבוני היה בן לדור 17 של סמוראי מפורסם בשם אוניגוסוקי.
מבוני שהיה מודע להשגי אבותיו האמיצים ואשר רצה להתחזק עקב בריאות לקויה,התחיל להתאמן בקראטה בצורה אינטנסיבית בגיל 13.
הוא למד גם קובודו(כלי נשק מסורתיים)תחת מאסטר ארגאקי.
ע"י שילוב הלימודים אצל איטוסו והיגאונה ושימוש באותיות הראשונות של שמם הוא יצר את השיטוריו.
הוא לימד את סודות אומנותו למשטרת אוקינאווה ולכוחות המיוחדים,בנוסף, ביקר תכופות ביפן לפני 1920 ללמד את השיטה.
בשנת 1929 מבוני עבר למשכן הקבע שלו באוסקה ללמד באוניברסיטאות ובמשטרה.
הוא נפטר בשנת 1957 בגיל 64,אבל שיטתו נשארה גם היום אחת מארבע השיטות הראשיות בעולם.
